על הקלף של עמי
עמי (שם בדוי) הוא אדם שליוויתי בשנה האחרונה לחייו. במפגשים שלנו דברנו הרבה על האנשים והמאורעות בחייו. דברנו על החיים והמוות, על סבל, על משמעות. כל מה שהוא בחר להעלות. לפעמים עשינו קלפי סולקולאז' בהתאם לבקשתו. הקלפים היו לפעמים בסיס לשיחה ולפעמים נוצרו בעקבות מה שדברנו. עם הזמן, כשהרגיש מספיק טוב היה מבקש פשוט להתחיל לעשות. הוא היה איש של עשיה.
עשיית הקלפים לקחה אותו למקומות רחוקים, למסעות ותרבויות וחוויות שזכר. הדמויות שבחר הזכירו לו דברים אחרים והנופים לקחו אותו למקומות נוספים. נוצרו קלפים שגם הביעו את הסבל והקושי והיה אפשר לדבר עליהם. הוא הפליג בדמיון והגענו למחוזות רחוקים בשמיים וגם בארץ. זה נתן לו את האפשרות להביא את עצמו על כל גווניו, מחשבותיו ורגשותיו. כל זאת כשהוא יושב בצניעות ועובד בצורה מרוכזת עם ידיו היפות והמדייקות אותו. במפגשים הוא לא היה רק עמי של הרגע הזה אלא שאב כוחות ונגע בדברים שרצה להביא מתוך עצמו לעזרתו.
כשנפטר, עשיתי את הקלף הזה לכבודו. ראיתי בו את העוצמה שהוא ומרגישה שזכיתי להכיר אדם מיוחד.
פסיכולוגית ומנחת קבוצות בפוטותרפיה וסולקולאז'. מנחה סדנאות במרכזים קהילתיים, בדיור מוגן ובקליניקה ברמת-גן. בכל מפגש — בין אם קבוצתי או פרטני — אני מביאה את כל הידע, הניסיון, והרבה אהבה.
